בן רבקה וזוהר. נולד ביום י’ באייר תשנ”א 24.4.1991 . עפולה.
מור היה בן בכור אח לשי, נועם ושני.
מור היה ילד חייכן, ביישן, אהוב ומקובל על חבריו, תמיד היה מוקף חברים וחברות רבים. מור היה אדם מיוחד אשר התבלט בטוב ליבו, באצילותו ובחכמתו.
מור למד והתחנך בעיר עפולה וסיים את לימודי התיכון בהצטיינות בביה”ס קריית החינוך “אורט עפולה”. מור היה נער חברותי ואדם שוחר שלום. בשעות הפנאי אהב לצפות במשחקי כדורסל.
בראשית אוגוסט 2009 מור התגייס לצה”ל והחל טירונות במסלול לוחם בגדוד 12, בחטיבת “גולני”. מור רצה להתגייס לשירות קרבי והרגיש כי זוהי זכות לשרת את המדינה.
כמדי שבת סיפר חוויות מהצבא לבני המשפחה ולחברים.
ביום שני ד’ בטבת תש”ע 21.12.2009 בשעה 15:00 נפגע מור מירי כוחותינו במהלך אימונים ברמת הגולן. מור נהרג כאשר אחד הקליעים שנורו בתוך מבנה האימונים חדר את כל שכבות המגן, פילח את קיר הבטון ופגע בראשו.
בן 18היה במותו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין עפולה. הותיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת רב”ט.

(מתוך הספד שנישא ע”י מוריו לזכרו, בבית ספרו אורט עפולה)

מור כהן ז”ל, מסוג האדם-מלאך שמעטים זוכים לשהות במחיצתו. אנחנו זכינו.

מור הוא סוג בושם המופק משרף עץ המור, והוא מבין הבשמים ששימשו להכנת שמן הקודש בו קידשו את כלי המקדש. וכמו ש”טוב שם משמן טוב”, כך שמך מור היה טוב משמן הקודש.

בדרכי חייך דבקה בך הנעימות : נעים עם משפחתך ובן יקיר להוריך.

“כבד את אביך ואת אימך ” –מצווה שידעת לקיים במלואה, עד כי אמא העידה שמעולם לא הכעסת אותה. נעים היית לחבריך ,כולם אהבו אותך. לא היית שייך לקבוצה זו או אחרת, היית פשוט מקובל על כולם וכולם קיבלו אותך.

חברים רבים עטפו וסבבו אותך גם מהישיבה וגם מהתיכון באורט.

למרות שלמדת בבית ספר חילוני,היית ירא שמיים והקפדת לשמור על אורח חיים דתי.

תמיד דאגת, עזרת וסייעת לחבריך, וכל זאת בשקט המיוחד לך, בחיוך, בצניעות גדולה ובלי להתנשא. שמחה, אהבת הבריות ונתינה היו למנגינת חייך.

“ואהבת לרעך כמוך” היה נר לרגליך . כזה היית מור : בעל מעשים טובים, צנוע ומוכן לעזור.

מור היה תלמיד חכם, נבון ושנון, ובעל חוש הומור מיוחד.

כניסתו של מור לכתה, שהייתה בד”כ באיחור, הייתה מלווה בצחוקם של התלמידים גם מבלי שאמר מילה. הוא היה נכנס, מתיישב ומיישיר מבט.

ואם היה נשאל לפשר האיחור היה עונה : ” עזבי אותך נורית בואי נמשיך בשיעור”.

מור אהב ללמוד ביולוגיה ובמעבדה שהה שעות רבות, וכמו ריח הבושם המופץ משמו, כך בין כותלי המעבדה נמצאת דמותו. תודה על שזכינו להיות מורים לתלמיד כמוך.

תהיי נשמתך צרורה בצרור החיים.