איתי נולד בעפולה ביום א’, י”ט בכסלו תשמ”ג 5.12.1982.
איתי היה תינוק יפה שאהב לאכול ולשיר. הוא גדל והיה לילד שופע שמחת חיים, ובעקשנות שאפיינה אותו, תמיד עמד על רצונו לקבל את כל בקשותיו.
איתי גדל והתחנך בעפולה. איתי למד בבית-הספר היסודי “בית זאב”, שם הצטיין איתי בלימודיו ובמיוחד במחשבים. את כל העבודות שהתבקש להגיש הקפיד להדפיס באורח מיוחד האופייני לו וכבר אז אמרה לו המורה שצפוי לו עתיד מזהיר. איתי היה פרפקציוניסט, אמביציוזי ושאפתן, שציוניו היו תמיד 10.
בחטיבת-הביניים “אורן” היה מוקף תמיד חברים וחברות רבים. אהבתו הגדולה הייתה נתונה לאופנוע, שטיפח ונהנה ממנו, למרות חששותיהם הכבדים של הוריו.
איתי למד בתיכון “אורט” עפולה במגמת אלקטרוניקה.
הוא סיים בהצלחה את לימודיו בכיתה י”ג, ובד בבד עבד במרץ בעבודות מזדמנות, כי האמין שיוכל להשיג כל מה שהוא חפץ בו מכספו האישי. תחום נוסף שטיפח היה הספורט.
איתי אהב להתאמן במכון כושר, וחיטוב הגוף היה חשוב לו והוא פיתח גוף בריא וחזק. הוא אהד את קבוצת הכדורגל של “מכבי תל אביב”.
איתי היה נער חברותי, שאהב לצחוק, לרקוד ולבלות במועדונים ובחוף הים, כמו-כן אהב לצייר.
בחודש יולי 2001 התגייס איתי לצה”ל ולאחר אימוני הטירונות בניצנים, נשלח לקורס טכנאי מערכות קשר בבית-הספר הטכני של חיל-האוויר. בתום הקורס הוצב לחיל-המודיעין. בגדוד התגלה איתי כחייל מוכשר, הממלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר, אחראי ואכפתי. הוא מונה עד מהרה לסמל מחלקה, חרף תקופת שירותו הקצרה והיותו רב”ט. החיילים אהבו אותו, והוא מילא את תפקידו באהבה וביקש לקחת על עצמו כל משימה עם כל האחריות הכרוכה בה. איתי נסע ממוצב למוצב על-מנת לטפל במכשירי הקשר, ועשה זאת ברצינות המיוחדת שלו.
חבריו הרבים מבית-הספר ומהצבא מספרים שהיה אדם מיוחד במינו, שהמאפיין הבולט שלו היה חיוכו המקסים.
ביום ג’, ב’ באב תשס”ד 20.7.2004 בשעה 11:45 נפל איתי בפעילות מבצעית. הוא נורה פעמיים על-ידי צלפים של החיזבאללה בעת שנשלח לתקן את האנטנה במוצב “נורית” שבגזרת לבנון. לדברי הרופא שטיפל בו, איתי נהרג במקום ולא סבל. עימו נהרג חייל נוסף.
איתי הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בעפולה כשאלפים מלווים אותו בדרכו האחרונה.
איתי היה בן עשרים-ושתיים היה במותו. איתי הותיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

שיר- כבר לא איתי

תחתונים

מכחול

ארטיק לימון ביד

השמש מחייכת מבין שני עננים

הכחול של המים נושק לצהוב של החול החם

הוא מרגיש בגן עדן.

רוח חמה

גלים נשטפים אל החוף

נשכב לאחור

נותן לגופו מנוחה

מים קפואים בשלל צבעים

הוא מרגיש בגן עדן.

עיניים מסתתרות מאחורי עדשה כהה

על שיער כובע

בראש כבר חולפות מחשבות על מחר

הוא מרגיש בגן עדן.

והיום נגמר

והשמש שקעה

וגלים כבר לא נשטפים לחוף שלנו

ורק אתה חסר לי בנוף הזה

אתה בגן עדן